כי תשב ללחום. כאשר תשב לאכול לחם עם המושל בה הוא בעל הסעודה: בין תבין. תן דעתך להבין את הדברים אשר לפניך להתבונן בהם אם עינו יפה או רעה:
ושמת. ר״ל אולי תתבונן בדבר וייטיב לך להשים סכין בבית הבליעה משתאכל עמו: אם בעל נפש אתה. אם יש לך נפש משכלת למאוס ברע:
אל תתאו. אל תתאוה למאכליו המוטעמים וטובים: והוא. ר״ל מאכלו כוזב בפעולתו כי דרך המאכל להבריא גוף האדם ולא כן הבא מבעל עין הרע:
אל תיגע. להרבות עסק להרבות הון: מבינתך חדל. ר״ל אם מבלי עצתי חדל מזה מבינת עצמך כי מה תועלת במרבית ההון:
התעיף. ר״ל מה בצע בעושר וכי הוא דבר המתקיים הלא פעמים אבוד בשעה קלה עודך מנענע עינך להסתכל בו ואיננו כי פתאום יאבד וכאלו עשה לעצמו כנפים לעוף ממך חיש מהר כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין:
אל תלחם. אל תאכל לחם ולתוספת ביאור פירש ואמר את לחם וגו׳:
כמו שער. כמו המשער בעצמו דבר מה שאין בזה שום ממש כ״א דמיון ומחשבה בעלמא כן המאכיל הזה אף כי יאמר לך אכול ושתה הנה לבו בל עמך ולא יחפוץ שתאכל באמת ואין ממש בדבריו:
פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקות טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל:
אל תדבר. מה מדברי החכמה כי לחסרון דעתו יבזה מאמריך הנאמרים בהשכל:
אל תסג. אל תחזיר לאחור סימן הגבול הנעשה מעולם לקחת מה מגבול רעך: אל תבוא. לקצור תבואתם לעצמך בחשבך שאין לאל ידם לעמוד למולך:
כי גואלם חזק. אם המה תשושי כח הלא ה׳ הגואל אותם הוא חזק והוא יריב עמך את ריבם:
הביאה. הכנע לבך לשמוע אל המוסר ואזנך וגו׳:
מוסר. הכאת שבט מוסר: כי תכנו. אם תכנו בשבט הלא לא ימות בזה ורק הוא צער בעלמא:
אתה. הנה אתה תצערו בהכאת השבט ובזה תצילו מן השאול כי יכשיר מעשיו מוטב לו צער השבט מצער השאול:
אם חכם. כאשר יחכם לבך על כי תשמע אמרי אלה הנה אז ישמח לבי גם אני כשמחת לבבך הואיל ומידי באה לך החכמה:
בדבר. בעת ידברו שפתיך מישרים ליישר עוד את הזולת:
בחטאים. בהצלחת החוטאי׳: כי אם. ר״ל רק עסוק כל היו׳ ביראת ה׳ ואל תפן אל הצלחתם כי שלך טובה משלהם:
כי אם וגו׳. ר״ל כי שלך הוא דבר אשר יש לה אחרית כי הזכות יעמוד לך באחרית הימים ותקות הגמול לא תכרת ובוא תבוא:
וחכם. למוד חכמה: ואשר. אז תוכל ללכת בדרך לבך כי לבב חכמה לא ישיאך לעבירה:
בסובאי יין. בחבורת סובאי היין לשתות הרבה: למו. ר״ל להנאת עצמם לא לענג שבתות וי״ט וחוזר גם על היין:
יורש. יהיה רש ועני: וקרעים. התנומה הזאת מלבשת בעליה בגדים קרועים כי המתמיד בתנומה יורש גם הוא ולא ימצא ידו ללבוש בגדים שלמים:
זה ילדך. ר״ל הלא זה ילדך ובוודאי יחפוץ בתקנתך: כי זקנה. אף אם זקנה אמך לא תבוז אמריה לומר לא בסבי טעמא אף כי דרך נשים לה להרבות אמרים מבלי השכל:
אמת קנה. למוד תורה בשכר אם לא מצאת ללמוד בחנם ועכ״ז אל תמכור ללמדה לאחרים בשכר כ״א למוד בחנם: חכמה וגו׳. את אלה לא תלמוד בשכר כי המה תורה שבע״פ ואסור לקחת עליהם שכר אבל לקרוא מקרא יוכל לקבל שכר כן ארז״ל:
ויולד. המוליד את החכם ר״ל המלמד ומוליד חכמה בלב התלמיד:
ישמח וגו׳. מוסב על האמור למעלה אמת קנה לומר הלא גיל יגיל וגו׳ לזה קנה אמת וישמח אביך וגו׳: יולדתך. המלמדך המוליד החכמה בלבך:
תנה. הכן לבבך להבין אמרי ואז עיניך דרכי תצורנה כי תשכיל שהוא דרך הישר:
כי שוחה. ר״ל כי באמרי תבין שהזונה הוא כבור עמוק שקשה מאוד לעלות ממנה כי כן קשה להפרד מן הזונה אחר שנכשל בה ונאמר למשל על המינות: נכריה. זונה נכריה אשר לא מבנות ישראל הנה היא כבאר צרה ודחוקה שאי אפשר להתהפך בה מצד אל צד להתחכם לעלות ממנה:
אף היא. עם כי אינה מבנות ישראל ואינה רגילה כ״כ עם היהודים מ״מ כאשר תוכל לחטוף מי מהם אז תארוב עליו וע״י פתויה הולכת ומוספת בוגדים בבני אדם ומוסב למעלה לומר כאשר תבין כל זה ע״י אמרי ידעתי שעיניך דרכי תצורנה ולא תכשל בזה:
למי אוי. למי מיוחד צעקת אוי ואבוי והם צעקת יללה: מדינים. דין ומריבה עם אנשים: שיח. ר״ל רבוי דברים בלא השכל ובלא סדר: פצעים חנם. דרך השיכור להתקוטט ולפצוע בחבירו וכאשר יחזור חבירו ויפצע בו נראה כאלו פצעו על חנם כי זה שפצע תחלה לא מדעת עשה כי היה מבולבל ביינו: חכלילות עינים. אדמימות עינים מרוב שתיית היין והוא דבר גנאי:
למאחרים. כל הדברים האלה מיוחדים המה להמאחרים שבת על היין ולהבאים לחקור אחר יין שמזגו יפה:
אל תרא יין. אל תתן עינך ביין אשר יתאדם במראיתו והוא נחמד ומשובח: כי יתן. כי מי אשר יתן מראית עינו וחפצו בכוס היין הולך הוא במישרים ר״ל אין דרך מעוקם לפניו על כולם יחשוב כי ישרים המה כי לא יבחין עוד מעתה:
אחריתו. ר״ל אם בעת השתיה יערב לחיך הלא אחריתו מרה והרי הוא כנחש הנושך בעקב איש ולא ירגיש ואחריתו ישגא מאוד כי יבעבע ונופח עד הקדקד: יפריש. המפריש חיי האדם ממנו ע״י ארסו וכפל הדבר במ״ש:
יראו זרות. דברים שאינם באמת כי מרוב השכרות ידמה שרואה דבר מה ואין כל מאומה: תהפוכות. הפוך השכל והאמת:
בלב ים. אנשי הספינה ההולכת באמצע הים כשהרוח חזק דרכם להיות שוכבים בעבור חוזק תנועת הספינה: בראש חבל. הוא תורן הספינה שכל החבלים תלוים בו והשוכב שם דעתו מבולבלת מפני ראיית הים ומהירות התנועה:
הכוני. עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר מה בכך שהכוני בעת השכרות הלא לא חליתי ומה בכך שהלמו אותי בהכאות הלא לא הרגשתי ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין ולזה הזהר בה מאוד כי קשה לפרוש ממנה:
